תקשורת כלבית
נכתב בשיתוף עם יוסף טוויטו
חלק א’: גורים – מכאן הכל מתחיל
אחת השפות החשובות עבורנו בתור בעלי כלבים היא “השפה כלבית” – לא זו של ד”ר דוליטל, אלא עולם המחוות והסימנים בהם כלבינו משתמשים (חלקם באופן שוטף, חלקם פחות) על מנת להבין ולהיות מובנים. שפה שחוסר ההבנה שלה הוא סיבה חשובה אם לא ראשונה לבעיות בין כלבים לבני מינם ובין כלבים לבני אדם.
“שחררתי את הכלב שלי בגינת כלבים. הכל נראה בסדר, אך לפתע כלב אחר תקף אותו”.
“הלכתי לטיול עם הכלבה כשבדרך פגשנו כלב אחר – הם רחרחו אחד את השני ונראו בסדר גמור, פתאום הכלב השני חשף שיניים ונהם. הוא כנראה תוקפני”
רוב המקרים המצערים של כלב התוקף כלב אחר, נתפשים בעיננו כפתאומיים, אך למעשה לפני אותה תקרית, התרחשה שיחה ערה בין הכלבים שהובילה לבסוף לאותו מעשה. אותו ריטואל מתרחש בהרבה מקרים בהם ננשך אדם. הכלב הנושך למעשה ניסה “לדבר”, להסביר, אך האדם לא הבין את הנאמר לו, והנשיכה הגיעה בתור מוצא אחרון.
כשאנחנו רואים כלב שחושף שיניים ונוהם אנחנו חושבים שודאי מדובר בכלב תוקפן – אך האם באמת כך, או שאולי הוא מנסה לומר לנו משהו אחר?
“התקשורת הכלבית” נמצאת מסביבנו כל הזמן בתור בעלי כלבים – גם במפגשים עם כלבים אחרים בטיולים, אך גם בתוך הבית שלנו. הכרה והבנה של השפה הינה מפתח להבנת כלבנו ולמניעת מקרים מצערים שנובעים מחוסר תקשורת.
הגדרה- מהי תקשורת כלבית?
גורים חושפים שיניים תוך כדי משחק, ולומדים את עוצמת הנשיכה
תקשורת כלבית הינה השפה המשמשת כלבים להבין זה את זה ולהעביר ביניהם מידע. השליטה בשפה זו היא המפתח והבסיס להתנהגות הכלב – הן בחברת בני מינו והן בחברת בעלי חיים אחרים לרבות בני אדם.
תקשורת כלבית בנויה מכמה מרכיבים:
- שפת גוף
- קשר עין
- תקשורת קולית
- תקשורת בעזרת חוש הריח
כדי ללמוד תקשורת כלבית ביעילות, מומלץ לצפות. ככל שנצפה יותר בכלבים מתקשרים (מבלי להתערב או לפרש מה שאנו רואים), כך נראה יותר תקשורת אפקטיבית וישירה ונלמד להבין אותה.
שלבים בהם הכלב רוכש תקשורת כלבית
תקשורת כלבית מתחילה מרגע ההמלטה – ממש מהרגע בו מגיח לעולם גור כלבים.
בשלב הזה של חיי הכלב, משמשים אותו שני פרמטרים – חוש הריח וחוש המישוש – זה קורה באופן טבעי כיוון שרק בשלב מאוחר יותר יפקח הגור את עיניו.
הגור מריח את הרוק של הכלבה האם. זו מלקקת את פטמותיה והמסע למקור ההזנה מתחיל בעזרת רחרוח.
חוש המישוש ממקם את הגור והוא אחראי להעביר את חום הגוף והדופק של האם ושל האחים לשגר.
הגורים פוקחים עיניים בחלוף 10-14 יום מהיוולדם. עד לרגע הזה הם חיים בזכות שני חושים בלבד, ריח ומישוש. בשלב הזה גם השמיעה מתחילה לשמש אותם. זו תחילת בנייתה של תקשורת מורכבת יותר.
בשלב הזה אנחנו מתחילים לראות גם משחק. חשוב להבין: בטבע, שום דבר לא קורה “סתם”, דרך המשחק לומדים הגורים ריסון, שליטה על משאבים ומחוות כלביות.
אצל כלבים הפה הוא כלי עיקרי לתקשורת – נביחה, נשיכה, ליקוק, חשיפת שיניים, פיהוק – ולכן המשחק של הגורים מתמקד בעיקר בנשיכות. הם תופסים בפיהם ומנערים, נושכים, מגרגרים, תופסים אברים שונים – אוזן, רגל, זנב.
בתקופה הזו הגור משתמש בפיו ובעזרת משוב מהסביבה – אמו ואחיו, לומד לשלוט בעוצמת הנשיכה שלו.
כשגור נושך את אחיו חזק מדי ישמיע האח צווחה אופיינית לכאב אצל גורים. הנושך ששומע נבהל ונסוג. הוא לומד לווסת את עוצמת הנשיכה שלו מתוך ניסוי וטעייה, מתוך התגובה של אחיו. לכן, גור נשכן זה מצב נורמאלי ורצוי – זהו חלק מתהליך הלמידה.
לפי כל האמור לעיל, המצאו של הגור עם המשפחה הכלבית שלו, אמו ואחיו, לפחות עד גיל שמונה שבועות, היא קריטית להתפתחות רגשית קוגניטיבית תקינה בעתיד.
בגזעים שנחשבים מועדים לקשיי תקשורת, ישאירו מגדלים אחראיים את הגור יחד עם אמו ואחיו גם עד גיל 10 שבועות, כדי לאפשר לו חשיפה מוגברת לקודים הכלביים.
תפקידה של הכלבה האם – ריסון אימהי
- אמא כלבה שעושה תפקידה נאמנה, תלמד את הגור שלה לווסת את נשיכתו. נוכח עוצמה חזקה מדי היא מגרגרת, חושפת שיניים ולעיתים עושה פעולה של סגירה סביב ראש הגור בעזרת פיה או תפיסה בצוואר וזאת על מנת להגביל את תנועתו.
אין בפעולה זו סכנה, ויותר מכך יש סכנה לא לאפשר לתהליך לקרות.
- אמא טובה, תרסן גור שמתקרב למזונה. זה קורה כשהגור בן 4-5 שבועות. לפני כן היא רק מטפלת בו, שכן הוא חסר אונים כמעט לחלוטין.
- אימהות כלבות מנוסות, ירחיקו גור בצורה חריפה מסכנות כמו: מקור חום, גובה, כלב תוקפן או איום חיצוני אחר. התנהגות זו יכולה להגיע עד העברת הגורים למקום בטוח יותר – מקום שלפי תפיסת האם רחוק מספיק מהאיום.
- הכלבה האם, תרסן גורים בעת משחק מוגזם ופרוע מדי .
הגור הצעיר מעצב את אופיו
עין בלתי מנוסה לעתים לא תבחין בשוני התנהגותי בין הגורים הצעירים בשגר – אך ידוע כי עד גיל חודשיים הגורים בהחלט מעצבים את אופיים, כמו גם לומדים הרבה מיומנויות. האופי מתעצב בתהליך טבעי של חיזוק נתוני אישיות מולדים.
ההבנה מתי ואיך מתעצב אופיו של הכלב היא מפתח חשוב להבנה של נתוני האישיות, מה כדאי ואפשר לשנות ואיך להתייחס לקשיים או נתוני אישיות – כלומר, באיזו דרך לרתום את מה שיש, לטובת התוצאה שאנחנו מבקשים.
מנקודת המבט האנושית אנחנו לא בהכרח מבינים מה שאנחנו רואים.
הרבה פעמים אנחנו חוזרים הביתה עם הגור הנבחר שחשבנו לשקט ורגוע, אך עם הזמן מתגלה אישיות הפוכה! מדוע זה קורה?
ברוב ההמלטות, כשאנו צופים בשגר, נבחין בגור אחד מרוחק מעט מהשאר, לכאורה שקט ומבודד, לעיתים אפילו למשך כמה שעות. הוא יראה מנומנם, אולי אפאטי, אם נתבונן היטב, נראה כי במשחקים הוא נמנע מלקחת חלק. ההסבר הוא, שכל משחק הופך לכוחני, וזה לא נעים לגור עצמו כמו לשאר אחיו ואחיותיו. על מנת לתהות על אופיו של המרוחק הזה, כדאי לצפות בו בזמן אכילה, או אז הוא יגיע אחרון אבל יפלס דרכו ללא מעצור אל הפיטמה המניבה והנוחה יותר, או אל צלחת ההאכלה לעמדה הנוחה ביותר במידה ובכל זאת נוצר מגע של משחק, מהר מאד ילווה ביבבות גוריות והגור המדובר יתרחק.
פרידה מוקדמת מהאם והשגר ונזקיה
גור שהופרד מוקדם מדי ממשפחת המוצא שלו תמיד ילקה בחסר ולאורך כל חייו יזדקק להנחיה ותזכורת לדפוסים הבסיסיים החסרים לו.
במידה והגיע לידיכם גור צעיר “מדי” – הווה אומר, מגיל שבעה שבועות ומטה – כדאי מאד לצרף אותו למינקת שיש לה עוד גורים .
אפשרות נוספת היא להפגיש אותו הרבה עם גורים אחרים או עם כלבים בוגרים שמנוסים בתקשורת כלבית ויש להם סבלנות. האפשרות הזו רלוונטית גם לגור יחיד בהמלטה.
בחלק הבא, המשך תקשורת כלבית אצל כלבים בוגרים.
יוסף טוויטו וצוות אתר “חיי כלב”
מתמחה באילוף ולימוד כלבי עבודה
