עוויתות ואפילפסיה בכלבים

מאת ד”ר מיכל שוורץ

לחזות בכלבך כשהוא עובר עווית זו חוויה מפחידה מאוד במיוחד כשזה קורה בפעם הראשונה.

חשוב לדעת להבחין בין סוגי העווית השונים וכך לעזור לווטרינר להגיע לאבחנה הנכונה מכיוון שהוא לרוב לא יראה את העווית.

המאמר הבא יעזור לכם להבחין ביניהן, לדעת מה מקורן ומה עושים ומה לא עושים כשיש עווית. נדון בקצרה גם באפילפסיה, כיצד מאבחנים וכיצד מטפלים.

עווית

כל פעילות שהיא לא רצונית יכולה להיות עווית. ישנם מספר סוגי עוויתות וחשוב להבדיל בין עווית לבין התעלפות.

העוויתות הנפוצות הן:

עווית כללית – Grand mal, ובה כל הגוף משתתף בעווית הצורה משתנה ולעיתים קרובות נראה מחזורים של התכווצות רגלים, גב צוואר שבאה והולכת או תנועות חתירה של הרגליים. איבוד שליטה על סוגרים ואיבוד הכרה. גם כשהעווית חולפת החיה נשארת במצב הכרה מעורפל בדרגות שונות.

עווית חלקית – Petit mal , בה נראה פעילות רק בחלק אחד של הגוף כמו אוזניים, רגל וכו’. לעיתים העווית תתפשט ותהפוך לעווית כללית

עווית פסיכומוטורית – משפיעה על התנהגות- הכלב מתנהג בצורה מוזרה יתכן ויצווח, יסתובב סביב עצמו ינקוש בשיניו כאילו תופס זבובים דמיוניים וכו’

להבדיל מעווית, בעילפון בד”כ הכלב יתעורר ויהיה נורמלי מבחינה מנטלית ולרוב לא יהיה איבוד שליטה על סוגרים. בעווית אמתית הכלב יהיה מעורפל ומבולבל.

מקור העווית הוא בפעילות עצבית לא תקינה במוח.

הסיבה יכולה להיות ראשונית בתוך המוח: אפילפסיה, גידול, טראומה, זיהום.

או משנית, מחוץ למוח: הרעלה, פגיעה הורמונלית, פגיעה כבדית, רמת סוכר לא תקינה ועוד.

חשוב מאוד לדעת להבדיל בין הסיבות השונות ע”מ להגיע לטיפול מתאים.

מה עושים ומה לא עושים בזמן עווית:

הכי חשוב מה לא עושים – לא דוחפים ידיים לפה כדי להוציא את הלשון! הכלב לא ייחנק מהלשון והתוצאה היחידה תהיה נשיכה חזקה וכואבת, כמו כן לא שופכים מים על הכלב, ולא צועקים עליו.

משקיטים את הסביבה מחשיכים מעט, מחכים שהעווית תעבור ומגיעים לוטרינר. אם העווית מתמשכת מכסים את הכלב בשמיכה ומגיעים מידית אל הווטרינר או אל מרכז החירום הקרוב אליכם.

אפילפסיה

בשם זה אנו קוראים להופעת עוויתות שאיננו יודעים את סיבת הופעתה, בוצעו כל הבדיקות המתאימות ולמרות זאת לא נמצא המקור.

אפילפסיה בכלבים, כמו באנשים, היא מחלה מסכנת חיים אך עם זיהוי וטיפול נכון אפשר לנהל אורח חיים תקין.

אנו יודעים שיש גזעים שהם רגישים יותר להופעת אפילפסיה אך יש לזכור שתתכן אפילפסיה גם בכלבים מעורבים. הגזעים הנפוצים הם: ביגל, רועה בלגי, בוקסר, קוקר ספניאל, קולי, דקל, דלמטי, רועה גרמני, גולדן רטריבר, סטר אירי, לברדור, הסקי, שנאוצר, ויז’לה ועוד.

באפילפסיה תורשתית ההופעה היא לרוב סביב גיל שנה אם כי יתכן בגיל צעיר בהרבה או אפילו בזקנים.

לעיתים זו עווית אחת או שתיים ולעיתים ימשך לאורך כל החיים.

הטיפול :

בעבר היה נהוג לומר שכלב שמתעוות יותר מפעם בחודש דורש טיפול. היום אנו מטפלים בכל מקרה לגופו והנטיה היא להתחיל טיפול מוקדם יותר. הטיפול הוא תרופתי ונועד לדכא את העוויתות. לפני שמתחילים את הטיפול חשוב לבצע בדיקות דם כדי לוודא פעילות מטבולית תקינה, כלייתית כבדית ועוד. לעיתים התרופות לא יהיו מספיק יעילות ונחליף אותן, או נשלב עם תרופה אחרת.

התרופה הנפוצה ביותר היא פנוברביטול. לרוב נדרש זמן התרגלות לתרופה ויש לנטר את רמתה בדם, ותיפקודי כבד באופן קבוע.

תרופה חדשה ומצוינת היא Keppra . חסרונה הוא מחירה ותדירות המתן- כל 8 שעות.

ישנם כלבים שיתעוותו מידי פעם גם עם טיפול תרופתי. כלבים אלו יטופלו בבית ע”י מתן ואליום רקטלי. ואם המצב ימשך יבוצע שינוי תרופתי.

לעולם אסור להפסיק טיפול תרופתי ללא הוראות רופא! הפסקה כזו עשויה לגרום להופעה מוגברת של עוויתות ולאי יעילות של התרופה בעתיד!

אתרים מומלצים להמשך קריאה ותמיכה:

http://www.canine-epilepsy.com

http://www.canine-epilepsy.net/index.html

צוות המרכז הוטרינרי הרב-תחומי ברמת-אביב
ד”ר רפי קישון , ד”ר מיכל שוורץ