קושינג (היפר אדרנוקורטיסיזם)

פעילות יתר של בלוטת יותרת הכליה

מאת: ד”ר תומר ויינגרם

קושינג היא מחלה אנדוקרינית (הורמונלית), בה מתרחשת הפרשה מוגברת של קורטיקוסטרואידים מקליפת יותרת הכליה (בלוטת האדרנל). שם המחלה נגזר משם הרופא שאיתר את סימניה בשנת 1932 – ד”ר הארווי קושינג.

להורמונים המופרשים מבלוטת יותרת הכליה, השפעה הן על רמות הסוכר והן על רמות השומנים בדם, ופעילותם מהותית לחילוף החומרים בגוף.

ייצור ההורמונים המוגבר יכול לנבוע מאחד הגורמים הבאים:

1. גידול בבלוטת יותרת המוח (היפופיזה). גידול בבלוטת יותרת המוח, הוא בדרך כלל גידול שפיר שגורם להפרשת יתר של הורמון ACTH. עודף בהורמון זה גורם להפרשה מוגברת של קורטיקוסטרואידים מבלוטת יותרת הכליה. זהו המצב הנפוץ ברוב הכלבים הסובלים מקושינג.
2. גידול ראשוני בבלוטת יותרת הכליה המפריש סטרואידים – זהו הגורם לקושינג בערך ב20% מהכלבים, כאשר במחצית מהם הגידול הוא ממאיר.
3. איאטרוגני – מצב הנגרם בשל גורם חיצוני – במקרה זה מחלת הקושינג נגרמת בשל טיפול בסטרואידים במינון גבוה למשך תקופה ארוכה (לדוגמה, בשל טיפול במחלות מסוימות במערכת החיסון). מצב זה זמני והוא עובר כאשר מופסק הטיפול בסטרואידים.

אילו כלבים נמצאים בסיכון?

מחלת הקושינג נפוצה יותר בכלבים בגילאי ביניים ועד כלבים מבוגרים, ונפוצה מעט יותר בנקבות.

בכלבים קטנים, מתחת למשקל 20 ק”ג, ברוב המקרים הגורם למחלה יהיה גידול שפיר בבלוטת יותרת המוח. בגזעים גדולים, הגורם יכול להיות גידול ביותרת הכליה או ביותרת המוח במידה דומה.

מהם סימני מחלת הקושינג

• שתיה רבה מהרגיל והשתנת יתר
• אכילת יתר
• בטן רפויה – נובע מחולשת שרירי הבטן, כבד מוגדל ושומן יתר
• בעיות עור – קרחות, פרווה דלילה וחסרת ברק, דלקות עור, עור דק ונוטה להפצע בקלות
• הלחתה רבה (התנשפויות)
• שקיעת סידן בתת עור הגורם לדלקות (מצב נדיר יחסית)

אחד הסיבוכים הנדירים ביותר של המחלה הוא קרישיות-יתר של הדם, מצב שבו עלול להיווצר קריש דם שיחסום מעבר זרימת הדם לריאות ויסכן את חיי הכלב.

אבחון המחלה

כדי לאבחן את מחלת הקושינג, הוטרינר יבצע בדיקות כלליות היכולות לאתר את המחלה, מידע לגבי סיבוכי המחלה ומידע לגבי מחלות בעלות סימנים דומים.

בדיקות ראשוניות הן

ספירת דם שתראה ספירה גבוהה של תאי דם לבנים.

ביוכימיה בה ניתן לראות עליה בחלק מאנזימי הכבד (בעיקר ALP  או ALT), עליה בכולסטרול ובטריגליצרידים, עליה ברמת הסוכר בדם ולעתים אי סדירות בחלק ממלחי הדם.

הפרשת ההורמונים מבלוטת יותרת הכליה, עלולה לגרום לסוכרת. הבדיקות הכלליות יכולות לאתר מחלה זו ולכן חשיבותן רבה. במקרה בה מתעוררת מחלת הסוכרת, יש לטפל בה במקביל לטיפול בקושינג.

בדיקת שתן תראה ירידה בריכוז השתן ולעתים עליה בסוכר. ההמלצה היא לבצע בדיקת תרבית ורגישות לשתן, בנוסף לבדיקה כללית, מאחר וכמחצית מהכלבים הלוקים בקושינג יסבלו מדלקות בדרכי השתן.

בשלב האבחון הבא, יבוצע אחד מהמבדקים הבאים לאישור או שלילת המחלה –

1. בדיקת יחס קורטיזול/ קראטינין בשתן – על-ידי בדיקת שתן פשוטה שתראה את רמות הקורטיזול בשתן. אם רמת הקורטיזול נמוכה, מחלת הקושינג תישלל.
2. Low dose dexamethasone suppression test – הזרקת מינון נמוך של דקסמטזון (סוג של סטרואיד), ובדיקת רמת הקורטיזול בדם. ההזרקה אמורה לגרום לדיכוי הפרשת ההורמונים. אם לא נוצר דיכוי של ההפרשה, הרי שהכלב חולה בקושינג.
3. הזרקת ACTH – הורמון המעודד הפרשת קורטיזול. רמה גבוהה במיוחד של הקורטיזול בדם, לאחר ההזרקה, תאשר את קיום המחלה.

בבדיקות אלה ניתן לאשר את קיום המחלה, ולעתים גם את מקורה (בלוטת האדרנל או בלוטת יותרת המוח).

אולטרסאונד בטן יתן אבחנה מדויקת. אם הגורם הוא גידול שפיר בבלוטת יותרת המוח, שתי בלוטות יותרת הכליה יהיו מוגדלות. אם הגורם למחלה הוא גידול בבלוטת יותרת הכליה, יראו הבלוטות אחת מוגדלת ואחת קטנה. באמצעות בדיקת אולטרסאונד, ניתן יהיה לשקול צורך בביופסיה, שתעזור להבדיל בין גידול שפיר לממאיר, וכן להבחין האם הגידול פולש לכלי הדם (מה שיעיד על קושי להסירו).

טיפול בקושינג בכלבים

כאשר הגורם לקושינג הוא גידול שפיר ביותרת הכליה ולא נראות גרורות, ניתן להסירו בניתוח. עם זאת, זהו ניתוח מסובך ובעל סיכונים ולכן ההמלצה היא לבצעו על-ידי וטרינר כירורג מומחה. אם לא ניתן לנתח או אם מדובר בכלב מבוגר עם בעיות רפואיות אחרות, ניתן לנסות טיפול רפואי.

כאשר הגורם לקושינג הוא גידול ביותרת המוח, יטופל הכלב בשתי תרופות עיקריות – ליזודרן או טרילוסטן. שתיהן גורמות לדיכוי ייצור ההורמונים במנגנונים שונים. לכל אחת מהתרופות יתרונות וחסרונות וההחלטה על סוג הטיפול תלויה במצב הכלב, מחלות נלוות והתייעצות של בעל הכלב עם הוטרינר.

לסיכום:

אבחון מחלת הקושינג אינו פשוט, אך טיפול רפואי לאחר אבחון המחלה יאפשר לכלב איכות חיים טובה. חשוב מאד להקפיד על מעקב תקופתי על-ידי הוטרינר, וכן על בדיקות דם לפי צורך.

נכתב ע”י: ד”ר תומר ויינגרם
בית החולים הוטרינרי בכפר הירוק