facebook-icon

קדחת הקרציות, ארליכיה קניס

מאת ד”ר אבי מילגרם 

קצת היסטוריה

בשלהי המאה ה-19 זוהתה בדרום אפריקה מחלת בקר הנגרמת ע”י חיידק קטן מאוד שכונה לימים ריקציה. בשנת 1900 הוכח כי הריקציה מועברת בין בעלי החיים ע”י עקיצת קרציה. קבוצת הריקציות (לימים התברר שכוללת מס’ רב של סוגים) כונתה ארליכיה על שמו של המיקרוביולוג הגרמני, חתן פרס נובל לרפואה (1908), ד”ר פול ארליך.

ארליכיה קניס (קניס – כלביים) היא ריקציה בקבוצת הריקציות. נתגלתה לראשונה בכלבים בשנת 1935 באלג’יריה. בשנת 1963 אופיינה גם בארה”ב. רק בשנים 1968-70 הובן עד כמה המחלה מדבקת ופתולוגית. מאות מכלבי העבודה מסוג רועה גרמני ששירתו בעת מלחמת וייטנאם נדבקו חלו ומתו מהמחלה. בדיקות הדם הראו ירידה קטלנית בכדוריות הדם הלבנות האדומות וטסיות הדם. דבר הנקרא: Pancytopenia. לכן לקדחת הקרציות בכלבים אפשר גם לקרוא: Tropical Pancytopenia (וייטנאם – אזור טרופי)

תכונות מורפולוגיות של ריקציות: חסרות יכולת תנועה, צביעת גרם שלילית, אינן יוצרות נבגים ויכולות להיות בגודל וצורה מגוונים החל בצורת כדורון (Cocci שקוטרו 0.1 מיקרומטר), פס (Rod שאורכו 1-4 מיקרומטר) וחוט (Thread שאורכו כ 10 מיקרומטר). הריקציה היא טפיל תוך תאי בדומה לנגיף, שמשעבדת את התא לשכפולה והתרבותה.

הדבקות

גורם המחלה (E. Canis) נישא ע”י קרצית הכלב (Rhipicephalus sanguineus). קרצית הכלב יכולה להעביר גורמי מחלה בין כל בני משפחת הכלביים: שועל, זאב תן וכלב.

אם קרציה הנושאת את הטפיל מכלב אחד תעלה על כלב אחר היא תעקוץ ותדביק. בדרך-כלל נדרשת הצמדות הקרציה ל 24 שעות. שלב הדגירה והופעת הסימנים הקליניים יארך כשבועיים – שלשה.

סימני המחלה

  1. חולשה, עייפות, אדישות.
  2. חום גבוה
  3. בלוטות לימפה מוגדלות (גם הטחול)
  4. חוסר תאבון
  5. דימום מהאף או פטכיות – נקודות דימום תת עוריות או בחניכיים.

אבחון

האבחון יעשה ע”י הוטרינר באחת או יותר מהדרכים הבאות: הסתכלות על הדם דרך מיקרוסקופ, זיהוי רמת הנוגדנים למחלה בדם וספירת הדם.

טיפול

היות ולמחלה שני שלבים עיקריים, השלב האקוטי (המיידי) והשלב הכרוני (נגיעות ארוכת טווח), שונה הטיפול בין הצורות השונות של המחלה. קיים גם שלב ביניים – עליו בהמשך.

השלב האקוטי – רוב הטיפול מתבסס על אנטיביוטיקה בשם דוקסילין. במקרים בהם יש איבוד דם מסיבי (בדר”כ דרך האף) ינתן גם ערוי דם מתאים על מנת להשלים את חוסר הכדוריות האדומות וחוסר טסיות הדם שבלעדיהן אין לכלב יכולת קרישת דם. לעיתים בשילוב סטרואידים. משך הטיפול המינימלי הוא 3 שבועות. אנו ממליצים במרפאה לטפל לפחות 5-6 שבועות בשל הסכנה מכניסה למצב כרוני. בנוסף – אנו ממליצים לבצע בדיקות דם עוקבות מדי חודש במהלך 3-4 החודשים הבאים, כדי לזהות בביטחה את התאוששות מערכת הדם.

השלב הכרוני – כלב שלא אובחן ולא טופל בשלב האקוטי, יכנס למצב כרוני. זהו שלב שבתחילה נסתר מן העין (תת-קליני), הכלב חוזר כמעט לתפקוד מלא אך כעבור כחודש עד 4 חדשים, מתגלות תופעות קשות של חולשה דימומים ואובאיטיס (סוג של דלקת עיניים). רב הכלבים בשלב הזה כבר אינם מגיבים לטיפול והמחלה תגרום למותם.

שלב הבינייםבשלב הכרוני יש כלבים שכן יגיבו לטיפול אך נגזר עליהם לקבל כדורי דוקסילין עד יומם האחרון. זאת משום שסילוק הטפיל כאשר כבר חדר למח העצם הוא בלתי אפשרי. עם זאת, ישנם כלבים שלא נזקקים לטיפול כלל ומקיימים שווי משקל חיסוני מול הטפיל, ובריאים בדרך-כלל. ניתן להיווכח בנוכחות הטפיל באמצעות בדיקות דם תקופתיות. לצערנו, שיווי משקל חיסוני מול הטפיל לא תמיד יחזיק מעמד (סתם נשיכה תגרום להפרת שווי המשקל, או שהייה בפנסיון) והמחלה תפרוץ בכל עוצמתה.

מניעת המחלה

כאמור, גורם המחלה (E. Canis) נישא ע”י קרצית הכלב (Rhipicephalus sanguineus)

קרצית הכלב נטפלת ומעבירה את גורמי המחלה בין כל בני משפחת הכלביים: שועל, זאב תן וכלב.

יש לטפל נגד קרציות לאורך כל השנה (אף על פי שבחורף נגיעות הקרציות יורדת מאוד). הטיפול יעשה באמצעות קולרים, אמפולות מתאימות וריסוסים. לטובת כלבים הגרים מחוץ לבית כדאי גם לרסס את החצר או המדשאה כנגד קרציות.

אין חיסון כנגד קדחת הקרציות, ואין התחסנות טבעית כנגד המחלה גם בכלב שחלה ושוקם. לכן חובה לדאוג למניעת הדבקות.

  1. Canis וחיות אחרות.

בניגוד לדעה הרווחת כאילו הטפיל E. Canis אינו מדבק לבני אדם, בשנים האחרונות הולכות ומצטברות עדויות שאין זה כך. הרוב המכריע של בני האדם נדבקים מקרציות אחרות (קדחת המערות, קדחת הבהרות ועוד.) שנישאות ע”י קרציות אחרות מלבד קרצית הכלב. אך באופן נדיר, גם ארליכיה קניס כבר נמצאה בבני אדם. על כן, במידה ונעקצתם ע”י כל קרציה שהיא (כולל קרצית הכלב) יש להתייעץ עם רופא המשפחה.

  1. canis נמצאה גם בחתול הבית !!

רועה גרמני, דוברמן, האסקי ומלאמוט הם מגזעי הכלבים הרגישים יותר למחלה.

ד”ר אבי מילגרם, וטרינר – מרפאה לחיות בית בנהריה

Print Friendly