גלגוליו של כלב נטוש

פרופיל:

כלב נטוש הוא כל כלב שהחל חייו בבית, עם משפחה שהתחייבה לדאוג לו לשארית חייו, לבריאותו, הזנתו ושלומו הכללי ומסיבה זו או אחרת מוצא עצמו בהסגר/ ברחוב/  נטוש רחוק מביתו/ מתגלגל ממשפחה למשפחה…

בישראל ננטשים כלבים מכל המינים, הגדלים, הגזעים והצבעים.

זה יכול להיות כלב גזעי בעל תעודות יוחסין, או כלב מעורב . כלב גדול או כלב קטן. כלב צעיר או כלב מבוגר. כלבה בהריון או כלבה עם גורים יונקים או ארגז מלא גורים בני יומם.

לכולם מכנה משותף אחד- לא רצו אותם יותר בבית.

מהלך של נטישה

אפשר לחלק את הנטישות לכמה סוגים.

1. אנשים שנוטשים את כלבם בשטח. לכלב הזה יש הכי מעט סיכויי הישרדות. בפתח קיבוץ, מושב, לאזורים מרוחקים כמו אילת, או לחילופין ליד כלביה או פנסיון במחשבה לא ברורה ששם יהיה לו טוב, הוא ירוץ חופשי ומישהו כבר ידאג לו.
2. מעבירי כלבים אנשים שמגלגלים את האחריות לכלבם ממשפחה למשפחה וגורלו נהיה בלתי ידוע. ההנחה של הנוטשים היא ששם יהיה לכלב טוב- יש לו תפקיד, יהיה לו מה לעשות ויהיה מי שידאג לו, יאלפו אותו. אינם לוקחים בחשבון מציאות של קשור לכאבל  של 50 מ’ לשארית חייו  או למלונה, ללא מגע וללא יחס. זה כולל בעלי דיר, רפת או בסיסים צבאיים. לסוג הנטישות הזה שייכים גם המקרים של נטישה לידי מי שמבין, איש הכלבים השכונתי.ללא ברור מוקדם אם יש פניות/ תקציב/ נכונות. קשירת כלב לגדר של עמותה/ פנסיון / הסגר.מדמיינים לעצמם שזה מקום טוב ומשקיטים את מצפונם שזה פתרון הולם. העברת האחריות לשלום הכלב למישהו שלא התנדב לכך…
3. העברת הכלב לידיים מזדמנות. למישהו שרוצה. בלי לבדוק את הבית המיועד .”הילדים יטפלו בכלב”, “הם נראים לי בית טוב”, “הם אמרו שהם  אוהבי כלבים”, אלה מסירות מסוכנות ולא אחראיות שרבות מהן מסתיימות בכי רע.
4. הכלבה הביתית המליטה ואין למי למסור את הגורים. הופה לקרטון ולרחוב/ לחצר איש הכלבים השכונתי/ ליד גדר עמותה או הסגר. חשבתם שהגורים מצאו בית? טעיתם! ברוב המקרים הגורים הללו מתים! או שימותו מרעב/ מחלות גורים/ דריסה/ יפלו קורבן להתעללות, או שיגדלו ללא חשיפה מתאימה ויפתחו בעיות התנהגות שבגללן יתגלגלו עד שימצאו עצמם מומתים.
5. מסירת הכלב לעמותה או הסגר אינה מבטיחה רוב טובות עבורו. חלק לא מבוטל מהמקומות הללו ממיתים כלבים באופן יזום. בחלקם התנאים הפיזיים קשים והסיכוי לאימוץ נמוך עד כמעט אפסי. גם מסירה לכל מני ארגונים שגובים מכם תשלום בעבור- “נמצא לו בית, נטפל בבעיה אל תדאגו” היא מסירה מסוכנת עבור כלבכם. רוב המקומות הללו מנוהלים ע”י שרלטנים שגם מרוויחים מכם וגם לא מקיימים את ההבטחה שניתנה לכם. גם הכלבים הללו מוצאים את דרכם לידיים לא ראויות ולא מתאימות, ורבים מהם סובלים סבל גדול עד לסוף המר.

המשותף לכל סוגי הנטישה הללו הוא חוסר אחריות בסינון . אין למסור כלב ללא סינון קפדני .

באותה מידה גשו לוטרינר ובקשו שירדים אותו אל מותו. כך לפחות תמנעו ממנו את הצער והסבל הכרוכים בנטישה כמו אלה שתארנו להלן והוא יהיה מלווה על ידיכם, אלה שהוא מכיר ואוהב עד סוף חייו.

כלבי עבודה

סוג ספציפי של כלבים שננטשים בשל אי התאמה קיצוני הם כלבי עבודה. כלבים שהוכשרו באופן מאד ממוקד ואינטנסיבי לבצע פעילות מסוג מאד מסויים, הופרדו מאמם ומהשגר בכוונה מגיל מאד צעיר ומתוך כך חסרים חשיפה קריטית לחיים “רגילים”  ויצאו לפנסיה. אלה כלבים שאינם מכירים חיים אחרים. הסיכוי שלהם להשתלב בחיי משפחה ממוצעת נמוך מאד. בעלים רגילים לא יוכלו להתמודד עם התנהלות של כלב כזה, וימסרו אותו הלאה. כלב כזה חייב הבנה מקצועית. סביבה מאפשרת ולא עמוסה והבנה מה היצרים החזקים שמניעים אותו לפעולה.

כלבים שהומלטו מתוך הרבעות מכוונות ליצירת כלב עבודה ואינם מתאימים למטרה הם כלבים עם שלל בעיות- החל מסוגיות בריאות וכלה בבעיות התנהגות. אלה כלבים שמצריכים עבודה מיומנת והשקעה, כי לרוב הם בעלי יצרים מפותחים ואם יגיעו לידיים הלא מתאימות יתחילו מסע גילגולים ויצברו בעיות נוספות על אלה הקיימות.

מה עובר על כלב שננטש?

 בשלב הראשון, בערך עד שבועיים אחרי הנטישה הכלב יחפש את בעליו הקודמים. מתרוצץ, מריח, נובח הרבה, מצוי במתח עקב חיפוש המשפחה שלו, הקבוצה שלו.

בשלב השני הכלב משלים עם המציאות. אם הוא בהסגר/מכלאה הוא עלול לפתח מה שקרוי “סטרס מכלאות” שכולל התנהגות אובססיבית- רדיפה אחרי הזנב, סיבובים סביב עצמו, נבחנות יתר, אכילה עצמית. יש כלבים שדועכים. נכנסים למצב של דיכאון, התכנסות, חוסר תאבון.

בשלב השלישי, נתון כ-80% מכלבי ההסגרים מומתים עד חצי שנה מיום הגעתם להסגר. כשמדובר בגורים צעירים כ-50 % מהם מתים בהסגרים ממחלות כמו כלבלבת ופרוו. כלבים בוגרים עלולים להידבק בקדחת קרציות עקב הזנחה או לפתח דמודקס ומחלות עור על רקע מתח נפשי ועקב כך להיות בלתי מסירים – מי רוצה לאמץ כלב עם קרחות וגרודים בלתי פוסקים?  אם התמזל מזלו של כלבכם הנטוש והוא הגיע לעמותה יחפשו לו בית כשהסיכויים להצלחה תלויים הן במיקום העמותה והן במצבו הכללי של הכלב, מראה פיזי, גיל והתנהגות.

בעיות שמתפתחות אצל כלבים בשל נטישה ומעבר מיד ליד

• חוסר אמון בבני אדם שמתבטא ברתיעה ממגע, בנבחנות, נשכנות, אי יצירת קשר. אנחנו נתקלים בכלב פחדן ומופנם, לא יוצר קשר עין, לא ניגש, לא נענה למשחק.
• המופע השני הוא כלב פחדן ומוחצן שנובח מאיים ונרתע לאחור.

הבעיה העיקרית בכלבים הללו היא הלא נודע. הבלתי צפוי.
לעולם אין לדעת מה יפעיל אצל כלב כזה את הטריגר. מה יגרום לו לתגובה קיצונית.

כלב יכול להראות נטול בעיות ופתאום להגיב בחריפות. מאחר והכלב עובר ידיים, המידע עליו מקוטע אם בכלל קיים, והוא סוחב איתו בעיות שלא טופלו ואשר מתעצמות ככל שהזמן חולף.

כלבים מתגלגלים סובלים הרבה פעמים ממצב גופני ירוד- רזון קיצוני, טפילי מעיים טפילי עור, אנמיה, דלקות כרוניות בעור, באוזניים ובעיניים, צליעה, צלקות חיצוניות, חתכים.

כלב כזה עלול לתבוע הרבה תשומת לב והשקעה כספית. הן בטיפול פיזי והן בשיקום התנהגותי.

לא מעט מן הכלבים הללו ממשיכים לעבור מיד ליד כאשר המאמצים מגלים שאין להם היכולת להתמיד במשימה.

שיקום התנהגותי של כלב שעבר גילגולים  הוא תהליך ארוך, מורכב ומצריך פניות ונכונות להשקיע. זה מסע שאינו נגמר לעולם ודורש תחזוקה לכל אורך חיי הכלב.

יתרה מכך, אי אפשר לדעת מראש מה תהיה התוצאה ולמה לצפות. רב הנסתר על הגלוי.

נתונים מעמותת “צער בעלי חיים חיפה” מספרים שעל כל כלב שמאומץ בכלביה מגיעים שניים חדשים. בעמותות הקצה, שמשרתות את הפריפריה המצב קשה פי כמה. בנהריה למשל, על כל אימוץ יש שלושה כלבים שממתינים, את חלקם אין לעמותה הזו נטולת הכלביה אפשרות לקבל ואם לא נמצאת משפחת אומנה הכלבים הללו נשארים ברחוב. בהסגר דימונה המצב קשה עוד יותר. הדרך היחידה לכלבים משם למצוא בית היא הסעה לעמותות באזור המרכז.

לא פעם ולא פעמיים מקבלים מידע על כלב שזקוק למקום בבית המחסה ואי אפשר להכניס אותו. מה קורה לכלב כזה, שלא נמצא לו מקום? הוא מגיע להסגר העירוני או נשאר ברחוב. משם הדרך לשקית השחורה קצרה. בנוסף, התנאים בהסגרים ובעמותות אינם פשוטים.

מחלות, טפילים, מחסור בכח אדם שיוציא לטיול או יתן יחס, צפיפות בתאים אלה ועוד, הם מנת חלקם של כלבי ההסגרים.

נתוני הנטישה מהעמותות אינם מייצגים את התמונה במלואה, יש כלבים רבים שננטשים ברחוב או בהסגרים ועל אלה אין לנו נתוני אימוץ אם כי ההערכה היא שהם נמוכים במיוחד.

לא בכל העמותות וההסגרים  מחזיקים בכלבים עד שימצא להם בית או עד שימותו מוות טבעי, בחלקם ממיתים כלבים באופן יזום מתוך מצוקת דיור ואי יכולת לספק תנאים למספר הכלבים שזקוקים לכך.

ספורו של צל:  את ספורו של צל, פודל צרפתי שחור בעל תעודות, מספרת לנו סיון, מתנדבת ותיקה באחת העמותות ובאופן עצמאי.

“בנסיעה ליום תספורות בעמותה גדולה ומוכרת, הגעתי לתא אחורי, חשוך. בפינה הרחוקה שכב גוש שלא ניתן היה לזהות מי ומה זה, מצונף ומדוכא. לרגע חשבתי שמישהו שכח שטיח שחור ישן ומלוכלך בתא. אבל זה לא היה שטיח. זה היה כלב שחור ומטונף,כולו ראסטה אחת גדולה וקשיחה. לקחתי אותו בעדינות אל הספרית. כשמכונת התספורת קילפה מעליו את שכבות הליכלוך וההזנחה נדהמנו לראות פודל יפייפה שעלה וצץ תחתיהן. הוא היה רזה, מלא עד אפס מקום בקרציות, ומאד מאד אומלל. העיניים שלו הביטו עלי בתחינה “אל תשאירי אותי בבית המחסה, קחי אותי איתך”. זה היה יום חמישי. נסעתי הביתה, אבל דמותו המיוסרת לא נתנה לי מנוח וביום ראשון בבוקר הייתי שם בשביל לקחת אותו אלי. הפודל התגלה ככלב מדהים. ביתי, מחונך, מלא מתיקות ועדינות.

קראנו לו צל.

אבל  זמן החסד שלו היה קצר. לאחר ימים בודדים בבית התפרצה קדחת קרציות קשה, הכלב סבל מדימום כבד מהאף, מצבו היה סופני. הספקנו להעניק לו עירוי דם מהכלב הביתי שלנו אך לאחר כמה שעות הוא מת לי בידיים. לעמותה לא היה הרבה מידע עליו. הוא נמצא ברחוב והועבר אליהם. לא נמצא שבב ולכן לא ידעו מאין הגיע או למי צריך להודיע אודותיו. הוא סבל מהזנחה איומה, הליכלוך והקרציות הרבות שהביאו למותו. אם מישהו היה מבחין בו, מטפל בו מוקדם יותר,   הסיפור היה יכול להגמר אחרת.

עברו כמה חודשים טובים.

יום אחד הטלפון שלי מצלצל. מהצד השני אשה לא מוכרת. היא מזדהה בשמה ושואלת אותי על הפודל השחור שהגיע אלי מהעמותה. אני משתתקת, ואז בלית ברירה גוללת לפניה את העובדות- הכלב מת אחרי שסבל מהזנחה נוראית וממחלה קשה שלא טופלה בזמן. היא פורצת בבכי, לא מאמינה. מספרת לי שהיא הבעלים המקוריים. שהכלב היה בעל תעודות. שהוא נמסר מהם בנסיבות אישיות קשות  ”לבית מעולה”. שבשום שלב לא ידעה שזה מה שקרה לו. שהמשפחה “המעולה” גילגלה אותו הלאה ולקח להם, לבעלים המקוריים זמן רב להתחקות על עקבותיו. היא סירבה להאמין שמצבו היה כפי שתארתי לה ,שאכן סבל כל-כך ומת.

זאת מציאות יומיומית. הסיכוי של כלב שנמסר ומתחיל להתגלגל לשרוד הינו אפסי.

לשם מציאת בית חלופי טוב, צריך לערוך סינון  קפדני. רבים מדי הם המחפשים כלב למטרות לא ראויות כמו קרבות כלבים, שמירה מחובר כבל, קשור במלונה בתנאים לא תנאים, או שעשוע לילדים שבסופו של יום ההורים לא עומדים בעומס. העובדות הן שאין בתים במיתאם שווה לכמות הכלבים הננטשים המחכים להזדמנות שנייה.

ההפתעה האיומה שהמציאות זימנה לבעליו של צל, הייתה תוצאה של מסירה לא מקצועית ללא סינון וללא נסיון בהליך כזה.

סכום

לכלב אין בעולם דבר חוץ מבעליו

אנחנו, בני האדם, צריכים לדעת כי ברגע שהחלטנו לאמץ כלב אל ביתנו- קשרנו איתו ברית עולם.

אם אתם שבחרתם בו, גידלתם וחייתם עם כלבכם לא מסוגלים להתמודד עם בעיה שהוא מעלה, איזה סיכוי יש שמישהו אחר יוכל וירצה לעשות זאת במקומכם?

כלב הוא חיה מבויתת, הוא לא יסתדר בטבע, בחוץ, הוא לא יודע לדאוג לעצמו. גם כלבים שהתפראו (יצאו לחיי פרא) סובלים מתוחלת חיים קצרה של כארבע שנים בממוצע. לא כל שכן כלב שרגיל בחיי בית.

סינון ומסירה

מאחר והחיים מזמנים סיטואציות מגוונות יש מצבים בהם ניטלת מאיתנו האפשרות להמשיך ולדאוג לכלבנו האהוב  כנדרש. במצבים הללו, מסירה צריכה להעשות באופן מוקפד ואחראי.

התיעצו עם בעלי נסיון במסירות חוזרות כדוגמת אנשי עמותות, כלבנים וכו’. איך לסנן מאמצים פוטנציאליים, מה לשאול, לאלו פרטים לשים לב.

עקבו אחר קורות הכלב אחרי המסירה – התקשרו, הביעו ענין. אל תבקרו אותו זה יגרום לו סבל!

כחלק מחוזה המסירה, הכניסו סעיף שאומר כי אם המאמצים אינם מסתדרים, אתם שם לקחת אחריות ולסייע במציאת פתרון חלופי הולם.

העבירו את הניירת, וודאו שכלבכם משובב ופרטי המאמצים החדשים מופיעים במרכז השבבים הארצי. ניתן לבדוק זאת בקלות גם באתר כלב.im שפועל בכל הדפדפנים.

 

אנחנו באתר “חיי כלב” מודים ליוסף טוויטו  מאלף מתמחה בכלבי עבודה, לסיון כהן מתנדבת בעמותת “נהריה אוהבת חיות” ומנהלת פורום כלבים בתפוז לזיוה מעמותת “נהריה אוהבת חיות” ולעמותת “צער בעלי חיים חיפה” על עזרתם בהכנת מאמר זה.