שיתוף בפייסבוק

דומיננטיות בכלבים : תאוריה מול מציאות

נכתב בשיתוף פעולה עם נובי כרמל ונעה שפלר

 

במשך שנים ארוכות היתה תאוריה אחת עיקרית ביחס לדרך האילוף.

תאוריה זו שימשה כמעט ללא עוררין כבסיס לעבודה עם כלבים.

עם זאת, במשך השנים הלכו והצטברו עבודות אחרות שבדקו את התאוריה, ואף קראו תיגר על מסקנותיה וביקשו לבדוק מחדש את הנחות היסוד שלה ואת העשיה שנגזרה מהן.

הדיון המקצועי בסוגיות השונות הנוגעות לאילוף כלבים התרחב והלך, ובשנים האחרונות צובר תאוצה וקהל אוהדים.

המאמר הזה מביא בנקודות, את עיקרי תאורית הדומיננטיות ואת סימני השאלה לגביהם.


מהי תאורית הדומיננטיות?

התאוריה טוענת שהכלב כחיית להקה, ינסה לבסס את מעמדו על מנת להשיג שליטה.

בנוסף התאוריה טוענת כי הכלב רואה בנו, בני האדם חלק מהלהקה הזו, וינסה להפעיל את יכולותיו כדי להגיע למעמד גבוה משלנו בלהקה.


הנחות יסוד בתאוריית הדומיננטיות

  1. דומיננטיות מהי. בעלי חיים מול בני אדם.
  2. מוצאו של הכלב הוא מן הזאב האפור. מתוך כך יש להתייחס להתנהגות הזאב האפור כבסיס להתנהגות כלבים.
  3. האדם ביית זאבים שהפכו עם הזמן לכלב הבית.
  4. הכלב רואה בנו, בני האדם, חלק מהלהקה שלו ולכן מקיים כלפינו את חוקי הדומיננטיות.

 

מהי דומיננטיות אצל בעלי חיים

ברמה הביולוגיות, דומיננטיות משמעה הישרדות, כלומר מישהו שיש לו תיעדוף בכל הנוגע למקורות חיוניים להישרדות, כמו מזון או שותף להולדת צאצאים.

אין משמעו שהוא המנהיג, הקובע, המוליך או מנהל הסדר בקבוצה במהלך חיי היומיום.

כלומר כשאנו משתמשים במנוח הזה לגבי בעלי חיים אנו מדברים על סיטואציות ברורות ומוגדרות ולא על ההתנהגות ככלל.

לעומת זאת אצל בני אדם דומיננטיות משמעה כוחניות, אלימות ושימוש באלה בעצם על חשבון הזולת.

ברגע שאנחנו מתייחסים אל כלבנו כשואף לדומיננטיות כפי שבני אדם חווים ומפרשים אותה, הרי אנחנו מסמנים אותו כאויב פוטנציאלי, ובהכרח יוצרים קשר בעייתי וטעון ובוודאי נטול אמון או אהבה.  כאשר אנו מבינים שהשימוש במושג מטעה אותנו ביחס להבנת הסיטואציה, אנו יכולים להבין את הנזק שעלול להיגרם ליחסי הבעלים עם כלבם. נזק זה עלול להביא לפגיעה בשני הצדדים. כלב שלא מבין מה מתבקש ממנו, עלול להגיע עד דרגת אגרסיביות כלפי בני אדם פשוט על מנת להגן על עצמו. מאידך אדם שלא מצליח לתקשר עם כלבו עלול לפתח תיסכול וכעס כלפי הכלב ואף לפגוע בו מתוך צורך להראות לכלב מי בעל הבית ולגרום לו לציית.

הכלב, מסתבר אינו מבין רעיונות אנושיים. הוא פועל היטב בשיטת “מה יוצא לי מזה”, המתוארת במאמר על שיטות אילוף בהתניה חיובית (מרקר טריינינג). הבנה זו מאפשרת לנו ליצור עם הכלב טווח רחב מאד של התנהגויות, כולל משחק, לימוד הוראות, לימוד של התנהגות בתנאים שונים ומגוונים בלי שהבסיס יהיה הפחדה או הפעלת כח אלא על יסוד הבנה של מה גורם לכלב לעשות, להענות ולשתף פעולה.

במקום להילחם ולהוכיח מי השולט נעדיף גישה של חיזוק התנהגות נכונה וניתוב היצרים הכלביים. ניתוב של היכולות המולדות באופן שיאפשר לנו, בני האדם, לנהל את הסיטואציה במקום להילחם עם הכלב על שלל תכונותיו ויצריו. אם בעזרת משחק, אם טיול, אם חטיף.

הרעיון המוביל את הגישה הזו הוא חיזוק חיובי להתנהגות רצויה . חשוב להתאים את החיזוק לכלב המדובר לפי העדפותיו.

עוד על הגישה הזו תוכלו ללמוד מהמאלף יוסף טויטו כאן בסרטון ה-You Tube


הקשר בין הזאב האפור וכלב הבית

זאבהאף כי לא נערכו מספיק מחקרים מסודרים שישללו לחלוטין את תאורית הדומיננטיות והקשר שלה למוצא הכלב מן הזאב, יש כיום די חומר הולך ומצטבר, שתומך באפשרויות אחרות וסבירות יותר ביחס למוצאו של כלב הבית, ובאשר לתקופה בה נפרדו הכלבים מאבותיהם הקדמונים. זאת על אף ממצאים גנטיים שבהחלט קושרים בין השניים.

השאלה החשובה בהקשר הזה היא מתי התפצלו הכלבים והזאבים, מי האב הקדמון שלהם ומה קרה בין זמן ההתפצלות לביות הכלבים הראשונים.

לצורך בדיקת ההנחה הזו, היה צורך לבחון ולעקוב  אחרי התנהגות זאבים שלא בתנאי שבי.  כדי לבדוק מה הקשר בין כלבים לזאבים נדרשה תשובה לשאלה איך באמת מתנהגים זאבים בתנאים שונים.

מחקרים חדשים בנושא, מחזקים את הטענה כי הזאב אינו חיה של להקה אלא של משפחה. יתרה מזאת, כשהתנאים מאפשרים, הזאבים חיים גם ביחידות או במשפחות קטנות. כלומר להקת זאבים בתנאים טבעיים, זו בעצם קבוצה משפחתית של בוגרים וצאצאים בעלי קירבת דם, המקיימים קשרים פעילים ומורכבים, ולא קבוצה שמדורגת על פי דומיננטיות ומלחמות מעמד.

המחקרים הישנים שתמכו בתיאוריית הדומיננטיות, נערכו על להקות זאבים שקובצו באופן מקרי ומוקמו יחד  בתנאי שבי, מה שכמובן שינה את התנהגותם באופן קיצוני.

ככל שמתרבים התצפיות והמחקרים בתנאי בר, מסתבר שזאבים חופשיים  אינם מתנהגים כאחיהם בשבי.

כלומר כל הסקת המסקנות התבססה על נתונים שנאספו בתנאים לא מתאימים ושלא שיקפו את ההתנהגות הטבעית והמאפיינת של הזאב האפור.

ביות

נתון משמעותי בטענה שמוצא הכלב מן הזאב הוא שלב הביות לכאורה, של הזאבים ע”י בני האדם.

מתי זה בעצם קרה? נתון זה מעורר סימני שאלה מתוך מחקר שקובע את הזמן בו נפרד הכלב מאבותיו הקדמונים.

זמן זה רחוק מאד מהזמן בו נוצר האדם ובוודאי מהזמן לגביו יש עדויות מחקריות שבו החל לביית בעלי חיים לשרותו. בנוסף לאי ההתאמה בזמן, מבחינה כרונולוגית, עולה כמובן עוד שאלה חשובה, מדוע. מדוע ביית האדם את הזאב. איזה רווח הפיקו בני אדם מנסיונות ביות של בעל  חיים זה, התשובות לכך מעלות שוב סימן שאלה באשר לדמיון אם יש, בין כלבי הבית לזאבים.

 הזאב האפור ידוע בכך שאינו מקבל מרות אנושית כלומר אינו ניתן לאילוף באופן שניתן לסמוך עליו. מתוך כך לא היו למשל הופעות של זאבים בקרקסים.

בהתאמה לנתונים שהצטברו ביחס לאופיו והתנהלותו של הזאב הבה נבדוק את הסיבות האפשריות לנסיון לכאורה לבייתו.

מטרות ציד –  זאבים רכושניים מאד כלפי טרפם כך שהסיכוי שיכלו אולי לשמש בני לוויה לציד הוא אפסי. לו יתואר שהשתתפו בציד לצד בני אנוש הרי בסוף המסע היה על שני הצדדים להילחם זה בזה כדי לזכות בשלל.

מטרות שמירה – זאבים בפרט, ובני משפחת הכלביים בכלל,  במצב בו חייהם עומדים בסכנה אינם נוטים להגן אפילו לא על בני מינם לא כל שכן על מין אחר. מכך שאין שום יתרון בהחזקתם למטרות שמירה.

כלומר, מהאמור לעיל, לא סביר להניח שהאדם ביית את הזאב לצרכיו.


ההנחה המתקבלת על דעת החוקרים היום היא כי כלב הבית והזאב שניהם  צאצאים לאב קדום משותף, שהיה בינוני בגודלו, לא רכושני ואפילו מוכן להיזון משיירים. כתוצאה מהתכונה האחרונה בני האדם לא ראו צורך לגרש או לפחד מבעל החיים הזה ואפשרו לו לחיות ליד מגורי האדם על מנת שיעזור בנקיון.

עובדה זו אפשרה לבני האדם ולכלבים הקדומים  לפתח קשר ולימוד הדדי מתוך יחסי סימביוזה.

האפשרות שכלב הבית למרות קירבה גנטית לזאב האפור, לא התפתח מהזאב אלא מאב קדמון משותף, פותחת פתח להבנה אחרת של כלבי הבית ולדרך המתאימה ליצור איתם קשר חזק, יציב ויעיל.

האדם כחלק מהלהקה של כלבים

בטבע אין מצב בו להקה או עדר או כל קבוצה מורכבת מכמה מינים.

בני אדם אינם כלבים, לפיכך לא ייתכן שהכלב מתייחס לבני האדם כאל חברי להקתו.

בני אדם חסרים את חלקי הגוף המשמשים לתקשורת בין כלבים לבין עצמם. אין לנו זנב, אזניים מתאימות, בלוטת ריח, פרווה ועוד.

לבני האדם אין יכולת להגדיל אישונים מבחירה או לסמר את שיער העורף, הם אינם נוהגים לחשוף שיניים כדרך להבעת רגש או עמדה.

גם אם יש בכלב משהו שגורם לו לרצות להיות חלק מלהקה, הרי שאנחנו בני האדם, בוודאי לא נתפסים על ידי הכלב כבעלי פוטנציאל, אנו שונים ממנו ביותר מדי פרמטרים.

לצד השוני הפיזי יש שוני בסיסי בהתנהגות כלבים ובני אדם.

כלבים בוגרים אינם מכאיבים לצעירים, אינם מכים בהם כדי לנהל אותם.

מטרתם היא אזהרה וסימון גבולות, והם משתמשים בשפה המקובלת בין בני מינם שאותה כאמור איננו יודעים או מסוגלים לחקות כראוי.

לכלבך לא איכפת אם כלב אחר עולה על הספסל מעליו, זה לא מאיים עליו ולא מסמן לו דבר. הוא עצמו אינו עולה על הספסל כדי להתמקם מעליך, אלא כדי לזכות בקירבתך .

כלבים אינם מגלגלים זה את זה או הופכים זה את זה על הגב. אם כלב נשכב על גבו הרי הוא עושה זאת ביוזמתו. כחלק מהשפה בה כלבים מאותתים זה לזה על כוונותיהם.

הנסיון להשליך מהתנהגות זאבים בכל הנוגע להתנהגות כלבים, יכול לגרום נזק נוכח האפשרות כי לפנינו שני בעלי חיים שיש ביניהם שונות שנובעת מדורות רבים ואלפי שנות התפתחות במקומות חיות אחרים לחלוטין.

מחשבות לסיכום

עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לדרך היווצרו של כלב הבית.

מה שבכל זאת מתברר ומתחזק ככל שהזמן חולף, הוא העובדה שחרף היות הזאב האפור וכלב הבית קרובים מבחינה גנטית, הרי שמדובר בשני בעלי חיים שונים להפליא. השוני נוצר כנראה  מאלפי השנים בהם הכלב חי עם בני אדם והזאב לא. בנוסף, כלבים עברו התאמה ע”י זיווג מכוון של בעליהם על מנת לשמר ולחזק תכונות מסויימות, ולהמעיט עד להעלים תכונות אחרות. בצד העובדות הללו, קיימת הנקודה שעדיין נבדקת באשר לאב קדמון משותף, בעל תכונות אחרות מן הזאב ודומות יותר למה שאנו מכירים מכלבי הבית של היום.

נוכח כל האמור לעיל מתבקשת מסקנה נוספת והיא נוגעת באילוף.

הכלב איננו בעל חיים שמנוהל ע”י דומיננטיות ואינו מחפש לעלות עלינו או לנצח אותנו בקרב על מעמד, הוא מונע בעיקר מצורך לעשות את מה שהוא טוב בו כדי לתרום את חלקו למשפחה.

מכך ניתן להבין שכל צורת האילוף שמתבססת על הפחדה, הענשה וכוחנות אין לה מקום.

במקומה ראוי לחפש את הדרך ללמד את הכלב ע”י חיזוק ועידוד לעשות את מה שהוא טוב בו, לפי התנאים שאנו מאפשרים. לימוד כזה יאפשר קשר יציב וללא מתח ביננו לבין כלבנו.

אנחנו מזמינים את כולכם לקרוא עוד על תאורית הדומיננטיות, כולל הבעיתיות שהיא יוצרת באילוף וביצירת קשר יציב וטוב עם כלבנו.

כולנו תקווה שהמחקר והנסיון המצטברים יהיו אור לנתיבנו ביחסינו עם חברינו על ארבע, לטובת בני האדם והכלבים כאחד, ליצירת קשרים אמיצים וטובים ולרווחת כולנו.

מקורות:

המשמעות האמיתית של המושג דומיננטיות

מאת פר גנסן פרופסור לאתולוגיה | תאריך: 11/7/2012 

גליון מס’ 19 נובמבר דצמבר 2012

חיות הבית דו-ירחון בהוצאת בית ארז חוות מילטין בע”מ

פורסם לראשנונה במגזין HundMagazinet גליון ינואר 2003

תרגום משוודית: אווה אוסטר. עריכה: משה אנגלברג

Mech, L. David. 1999. Alpha status, dominance, and division of labor in wolf packs. Canadian Journal of

Zoology 77:1196‐1203. Northern Prairie Publication 1078. Northern Prairie Wildlife Research Center,

Jamestown, ND. See at < http://www.npwrc.usgs.gov/resource/2000/alstat/alstat.htm >. May 16, 2000.

Northern Prairie Wildlife Research Center, 8711 37th Street SE, Jamestown, ND 58401‐7317

Coppinger, Raymond & Lorna: Dogs – A Startling New Understanding of Canine Origin, Behavior & Evolution

©2001, Scribner

Monks of New Skete, How To Be Your Dog’s Best Friend ©1978, Little Brown

Most, Col. Konrad: Training Dogs – A Manual ©1954 Popular Dogs Publishing Co. Ltd., London; Reprinted 2000

by Dogwise Publishers

The Origin of the Dog Revisited

Janice Koler-Matznick

5265 Old Stage Road, Central Point, OR 97502 U.S.A.

jkoler@ccountry.com

© 2002. Anthrozoös 15(2): 98 – 118

Of Wolves & Dogs: Dispelling the Myths

By Kim Miles, FLA Director & Editor

נובי כרמל
מטפלת התנהגותית לכלבים, בהסמכת האקדמיה לאילוף של קארן פריור.

נעה שפלר
מטפלת התנהגותית לכלבים ומומחית לגורים.
מדריכה מוסמכת לכלבי שירות לנכים.

בית הספר לאילוף במרקר טריינינג

Print Friendly